שִׁשִּׁים-וְאַרְבַּע הַיּוֹם; דִּיפְּטִּיךְ שֶׁהִרְבָּה לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְשִׁירִים מִקודם וּמִלִים מֵעכשיו

דִּיפְּטִּיךְ: אש”א הילה גרין, 2021/2022
גואש, צִבְעֵי זכוכית, לַכָּה שקופה וּמדיה מעורבת
וְתודה לִסטודיו שוקי קוק על השיעתוק הנפלא

בַּשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ מֵאָז אחד-עשר בְּינואר אַלְפַּיִם וּשבע-עשרה – הַמּוֹעֵד בו פקד אותי הַחיזיון אֲשֶׁר למרות הֱיוֹתוֹ מופלא מֵעֵבֶר-לַמִּלִּים גם נו”ן וְגם ר’ שֶׁלִּי וְגם אני לא נמנענו מִלְּהַתְווֹת אֶת אֲשֶׁר הודיע בְּמִלִּים, וַאֲפִילוּ הֶעֱלֵיתִי על הַכְּתָב וְשמור אצלי, וְאולי פעם יִכָּלֵל בַּאֲשֶׁר עוד יִרְאֶה אור – הֲרֵי ניסיתי כְּבָר פַּעֲמַיִם קודם לְהַעֲלוֹת בְּקַו וּבְצֶבַע על נייר, כַּאֲשֶׁר דמויות הַדְּרָקוֹן שֶׁפָּגְעוּ בָּהּ חִצֵּי הָאויב וְהָרוכב הַמופלא נוֹפֵל מֵעַל גַּבָּהּ וּכמוֹ מִתְפּוֹגֵג לְאֵד הַמִּתְאַבֵּךְ למעלה בְּגוֹנֵי זָהָב וּנְחֹשֶׁת וְאיננו, בְּכֹל פַּעַם מסרבות לְיָדָי הַפְּגוּעוֹת כַּמִּסְתַּבֵּר הִנֵּה גם בְּמֶשֶׁךְ הַחַיִּים הַזֶּה, וְרַק כַּאֲשֶׁר בַּסְתָיו הָאחרון וִתַּרְתִּי על כל הַניסיונות הָפיגורטיביים, לראשונה פשוט מניחה בִּמְכַל הַמיחזור גליונות נייר עִם נסיונות קודמים, וּבְמַעֲנֶה לַקּוֹל הָרַךְ אֲשֶׁר הִגִּיעַ מְחַיֵּךְ בְּחֻבִּי, מאפשרת לִשפופרות הַמְּתַחֲמִים הַמיועדים לִזכוכית להוביל אֶת יָדִי הָאוחזת עַל-פְּנֵי הַמשטחים הַמכוסים בְּצִבְעֵי הַגּוֹאָש הַמיועדים לְמקצוענים שֶׁהוּבְאוּ אֵלַי כְּמתנה כֹּה יקרה מִניו יורק; רק אז לפתע הצטייר עַל פְּנֵי הַגיליון הָראשון חיזיון מרומז

וְהודיע כי הינו חֶלְקוֹ הָראשון של דִּיפְּטִּיךְ

וְהודיע כי הינו

BEYOND

וְאַחַר כָּךְ כמו היתה דממה. אַחַר כָּךְ כמו היה סירוב מתמשך. וְעוֹד אַחַר כָּךְ נפתל בי

חֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי של הַדִּיפְּטִּיךְ לאורך זמן כֹּה רב; נֵאוֹת לַהַנָּחָה של משטחים של צבעים הַמיועדים לִזכוכית עַל גַּבֵּי גיליון הַנייר הֶעָבֶה, מֵהָאחרונים שֶׁנּוֹתְרוּ אצלי מֵאֵלֶּה שֶׁמָּצָאתי אַחֲרָיו, וְאָז נסוג אֶל חֶבְיוֹן

No point in pushing things

It will all come in the RIGHT time

יכולתי עוד לשמוע לאורך הַהפסקות הַממושכות

וְאָז, בתחילת הַחורף, כְּשְׁהִתְחִיל לְהִסְתַּמֵּן הַזּוּג, חִבּוּקוֹ עוֹלֶה בִּמְרוּמַז מִתּוֹךְ הָרֶקַע הַמנומר בְּכִתְמֵי תערובת צבע שֶׁמיועד לִזכוכית עִם לַכָּה שקופה, נַעֲשָׂה בָּרוּר

THE LIVING LIVE ON

וּלאורך הַתהליך הַמייגע, רְצוף הַהפסקות וְהַתִּסְכּוּל מִדצמבר עד הַשבוע הָאחרון של מרץ, חזר הַקּוֹל הָרַךְ וְאמר

Trust the paints, trust the tools; let them guide your hand

עַד לַסִּיּוּם ממש, נטפים אחרונים של זָהָב שֶׁהִצְטָרְפוּ אֶל הַנְּחֹשֶׁת לְעיבּוי יִצּוּג הַהוֹוֶה עליו נִצָּבִים יחד הוא, הֶחָדָשׁ, וַאֲנִי הַמְּבַקֶּשֶׁת כִּי יִכָּנֵס כָּעֵת אֶל חַיַּי, יוֹמַיִם לִפְנֵי יום-הולדתי עוד הִבַּטְתִּי בָּעבודה, מתלבּטת אִם לא עוֹד לָבָן, אולי

וְאמר הַקּוֹל הָרַךְ

The WHITE illuminates the PRESENT; it’s done

וּכְשֶׁחזרתי מִתל-אביב יום לִפְנֵי יום-הולדתי, הַדִּיפְּטִּיךְ עַל שְׁנֵי חֲלָקָיו משועתקים לְתוֹךְ דִּיסְק אוֹן קִי, הִזְכִּירוּ עַצְמָם שלושה שירים אֲשֶׁר בִּתחילת דצמבר אַלְפַּיִם וְעֶשְׂרִים הִגִּיעוּ אֵלַי, כְּמִנְהָגָם של שירים בִּי

הַשְּׁלִישִׁי

טֶרֶם בָּא

שוּרוֹת מִשִּׁיר אחד לִוּוּ אותי בְּלֶכְתִּי לישון אמש

וּבְקוּמִי הַיּוֹם, יום הולדתי הַיּוֹם, בְּמִלִּים של שיר אחר מֵאוֹתָם שלושה שֶׁלִּי-עצמי, אהוב נפשי שֶׁבְּכֹל מִשְׁכֵי הַחַיִּים, אתה שָׁב וּמוֹסֵר לי

עוֹד תִּהְיֶה לָךְ

אַהֲבָה

גְּדוֹלָה, נוֹסֶפֶת

וַאֲנִי, תמיד אוֹמַר לְךָ

אַתָּה אֱמֶת וּדְבָרְךָ אֱמֶת

–  –  –

מֵעֵבֶר לְכָאן וְעַכְשָׁיו

מִחוּץ לְכֹל זְמָן וּמֶרְחָב

אֱמֶת, אֱמֶת, אֱמֶת

אַתָּה

וֶאֱמוּנָה

וּבְלֶכְתִּי בַּדֶּרֶךְ יְלַוּוּנִי מִלּוֹתֶיךָ

הַחַיִּים נוֹעֲדוּ לַחַיִּים

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.