טוֹבְלוֹת בְּזִיו אִמָּא עִלָּאָה

וְהַפַּעַם שָׁבָה לִפְקוֹד אותי אִמָּא עִלָּאָה – לא בְּשִׁיר אלא בִּצבעים וְרִמְזֵי צוּרוֹת – בְּיוֹם הַשָּׁנָה לְהִלָּקַח אחותי היחידה נ”ע, אֲנִי עָפָר עַל מַצַּבְתָּהּ. וְנִזְכָּרוֹת יחד איתה בְּאַהֲבָה גם שְׁתֵּי אִמּוֹתֵינוּ. הִנֵּה כָּאן שְׁלָשְׁתָּן בְּאַלְבּוֹם הַמְּכַנֶה אֶת עצמו טוֹבְלוֹת בְּזִיו אִמָּא עִלָּאָה

הָאַלְבּוֹם – מְכָלֵי זכוכית רֵיקִים שֶׁבְּתוֹכָם דלקו לִפְנֵי שנים נרות נשמה, צבועים בְּצִבְעֵי זכוכית וְקוֹנטוּרִים, וְקולאז’ דיגיטלי – הוא לְעִלּוּי נִשְׁמַת אחותי היחידה אוֹרִית רָבִיד בַּת חַיָּה-אֶסְתֵּר וְשִׁמְעוֹן-מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, בִּמְלֹאת שְׁתֵּים עֶשְׂרֶה שָׁנָה לְהִלָּקְחָהּ לְבֵית עוֹלָמָהּ בְּיוֹם י”ח אלול, וּבְזִכָּרוֹן אוֹהֵב שְׁל שְׁתֵּי אִמּוֹתֵינוּ: חַיָּה-אֶסְתֵּר פָּז בַּת רָחֵל וְאָשֵׁר שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֵבִיאָה לָעוֹלָם אֶת שְׁתֵּינוּ, וְאֶסְתֵּר פָּז בַּת ג’וּלְיָה וְאַבְרָהָם אֲשֶׁר גִּדְּלָה אוֹתָנוּ בְּאַהֲבָה שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר. אִמָּא עִלָּאָה הִיא נַחֲלַת שְׁלָשְׁתָּן, רוּחַ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת תְּנִיחֶן בְּגַן עֵדֶן; וְיִלָּוֶה אֲלֵיהֶן הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבָן יִהְיֶה שָׁלוֹם