לפני 16 שנים שְׁנֵי התאריכים האלה חָלוּ ביום ראשון אחד, כאשר בְּארבּע וָרבע לִפְנֵי הַזריחה אחראי משמרת הלילה של הטיפול הנמרץ הכללי הִכְרִיז אותנו, וְלִפְני ששקעה השמש על יום כ”א אדר קברתי את שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

מִפְּקָעוֹת אשר עוד בחורף אַלְפַּיִם וְאחת עשׂרה חפרו עבורי מֵחצר בֵּיתָם של חמותי וְהָאלמן שלה וְלקחתי איתי לַדירה שֶׁבָּהּ הותיר אותי אור חַיַּי בְּהִלָּקְחוֹ הֵנֵצוּ רקפות לקראת יום השנה העברי הראשון, בינואר של אותה שנה רשמתי אותן, בתוך האדנית וְהֶעציץ העגול, בְּפֶחָם על-גַּבֵּי נייר עבה: הרקפות של אלן

וְהֵן הִתמידו לפרוח לאורך שנים גם בדירות השונות אֲלֵיהֶן נאלצתי לעבור. וּלְאחר מִכֵּן חדלו

עוד אל הדירה ממנה עברתי כעת אל זו העכשווית הֵבִיא איש הַבֵּינַיִם הַמתווך לי את שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי שְׁבְּעוֹלָמוֹת עליונים עציץ של רקפות שגונן וָרוֹד בּוֹהֵק על-סף הָאדום: “לַבַּיִת הֶחָדָשׁ”, אמר

BRIGHT RED

כך אני מְכַנָּה אותן, בְּהוֹדָיָה

בימים האלה בהם חוזר “סבב שני” של דלקת מפושטת בדרכי הנשימה שלאורך כארבעה שבועות מאמצע ינואר עד אמצע פברואר בוודאי היתה ביטוי של הגוף גם לעומס הפיזי וְגם לחרדה וְלמצוקה שֶׁנִלווּ לתהליך ה”פינוי בינוי” עד אשר התאפשר לי לְהַשִּׂיג את מקום המגורים הנוכחי, כְּשֶׁהַפַּעַם תסמינֵי הַחולי אלימים יותר – עומס פיזי לקראת וּבעקבות מעבר הדירה; וְגם, מֵהַשַׁבָּת האחרונה: המלחמה

באחת הגיחות מֵהַמיטה, כולי דואבת, הֲלוּמַת חום וּרצוצה, ראיתי את שלל “זיכרונות הפייסבוק” שֶׁהיישום הֶעלה וְהִצִּיעַ “לשתף”, בֵּינֵיהֶם גם צילום שֶׁצילמתי רקפות שֶׁפָּרחוּ ב”גינת טדי”; ביום ההוא כתבתי

[כ”א אדר תש”ע]

שבעה במרץ 2010

ירושלים, בוקר, 7 במרץ 2012

ALAN

*

כבר לא יניחו את גופי

מתחת למצבתךָ

אך הרקפות ביננו

גשר ביני לבינךָ

וּכְשֶׁעָלִיתִי לפקוד את קִבְרוֹ של טַעַם-חַיַּי בִּמְלֹאת שבע שנים לִפטירתו, לקחתי איתי כמה רקפות מֵאותן פְּקָעוֹת וְשתלתי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע אשר קַבְּלָנֵי המצבות הִשִּׂיגוּ לבקשתי וְהִצִּיבוּ על המצבה, וְגם הִנַּחְתִּי כמה

לא שָׂרְדוּ

מזכירה לעצמי כי האיש שֶׁבָּא לְהָאִיר את חַיַּי, אף כי לזמן קצר עד-לְהַכְאִיב, ניסה ללמד אותי להיפרד מכל אשר אבד, איננו, כבר לא יוכל לְהִתממש; לראות את הטוב בַּיֵּשׁ, לאפשר לְיֵשׁ חדש להיכנס אל חַיַּי וּלְהַצִּיעַ טוב. אולי עדיין הוא אומר לי

Choose life

לקראת מלאת שנה עברית ראשונה לפטירתו של אלן אהוב נפשי – נשמה גבוהה, איש מואר אשר שב אל המקור הראשון באור-עליון בשבעה במרץ 2010, פתחה לי אסתי סגל באתר במחשבה שניה אותו ערכה וְניהלה, בְּלוֹג תחת השם אש”א כותבת ומציירת / על הַכּוֹכָב שֶׁמֵּעֵבֶר לְכָאן וְעוֹד. כמו שכתבתי בפוסט הראשון: לא זוכרת מתי גיליתי את המיתולוגיה השׁוּמֶרִית, שיצרה בי מיידית חיבור עז – – אולי ההידהוד באזנֵי מי שהתנ”ך היה סִפרהּ הראשון, של השורות המרטיטות של האֶנוּמָה אֶלִישׁ (בבלית: עֵת מִמַּעַל [הַשָּׁמַיִם…]) שכנראה לראשונה קראתי בתרגום לעברית מתישהו כנערה, הפעילו בי צפנים שעד עתה לא פוענחו, אך כבר מריצים, כנראה, את התוכנה. שנים רבות אחר כך – – כבר סיגלתי לי קריאה אישית מאוד, מעורבת-רגשית אפילו

אבל כבר בפוסט השני נאלצתי להודות כי … חוקרים מהאקדמיה יזדעזעו, אולי, מערבוב הטקסטים וערבול השיוכים. – – יתכן ויזעקו חמס ומרה…  וּלהודות כי נכוחים [דברי אותם חוקרים], חרוטים על חרס ואבן ומפוענחים דבר-דָבוּר-על-אופניו. נכון [הם] טוענים. ומה אעשה שמתוכי עולות מילים, וקול אומר בי: אֲנִי, שְׁכִינָה, דִּבַּרְתִּי; וּמֵהפוסט השלישי …כבר [ויתרתי] על שאיפות להַבְנָיָה מסודרת של הדמויות הלקוחות מהמיתולוגיה השוּמֶרית – – [כאשר] הדרך הרופפת – – שבה נשענים השירים הנכתבים ממני, והציורים שכמו נֶאֱכָפִים עליי בתביעה להתלוות אל השירים, על טקסטים שטובֵי החוקרים עמֵלים שנים לפענח משִבְרֵי לוחות חרס וטבעות-חותם וכדים, והנה מנערתם ההשראה, מערבלת וזורה ויוצרת מעֵין קלידוסקופ שלא יבוא בשערי האקדמיה, וּבכל הפשטות החלטתי להרפות מהמושכות ולהניח לעצמי להיות מוּבֶלֶת אל אשר יקחו אותי השורות. או הציור. או כולם כאחד. ולהזמין את החפֵצים מבין קוראיי להתלוות אליי וּלהבין – כפי שכתבתי בפוסט החמישי – כי כל שיש לי – – להציע [לקוראות] וגם [לקוראים] חובבֵי שׁוּמֶר וציורים של דרקון ועוף חול עם ייצוגים של אַנּוּ וְאֶנְלִל וְאֶנְכִּי, הוא כְּעֵין מעשה-רקמה המאזכר פה ושם דמויות וסיפורים מתוך המיתוסים השּׁוּמֶרִיים; וְכך כל אחד מֵהפוסטים בבלוג היה מֵעֵין “…[הצצה] אל נֶֶבִּרוּ, כּוֹכָב הַמַּעֲבָר כאשר בהיפתח השער התאפשר לי להילקח אל אותה שׁוּמֶר האחרת [שהגיעה] אליי – תובענית וסוחפת – לקחה אותי אל אִנַנַּה וְדֻמֻזִי במסע מופלא, במהלכו דמויות וסיפורים מתוך המיתוסים השּׁוּמֶרִיים מצאו את דרכם אל כְּאֵבִי וְגעגועיי וְאַהֲבָתִי. אל האיש שנלקח ממני;  כי מֵעבר לַשּׁוּמֶרִית של כתב-היתדות, צלמיות החימר ותגליפי האבן, אליי כנראה [אותם דמויות וסיפורים] מדברים בשפה נוספת – – הלוואי וידעתי גם אני לדבר בה

חלפו שנים מאז פקדו אותי השיר והציורים האחרונים ש”בהשראת שׁוּמֶר האחרת“, שאותם לא מעלה כאן, בפוסט הראשון של שנת 2026 בַּבְּלוֹג שלי באתר וורדפרס, אבל הגעגועים לְשָׁם שתקפו אותי כעת כמו כפו עליי איסוף וריכוז של השירים והציורים הראשונים וְהעלאה עכשווית; כשהפעם התאמתי את הניקוד לבימים הרחוקים ההם בעריכת ש. שפרה ויעקב קליין

זה היה בְּסוֹף אוקטובר הָאחרון, אַחֲרֵי הניתוח הַלִּפְנֵי-אחרון כְּשֶׁאָז כלל לא הֶעליתי בדעתי כִּי עוד לְפָנַי ניתוח אַחֲרָיו שֶׁיִּדָּרֵשׁ בעקבות אותו איתות מְאַיֵּם מֵהַיְקוּם, שֶׁאָמְנָם – כמו שֶׁמֵּאָז אֲנִי אומרת, יצאתי באזהרה בלבד אבל זה היה ממש קרוב וְלא אכחד: מפחיד וְגם קשה – כְּשֶׁלְּפֶתַע לכד אותי הַשִּׁיר הַזֶּה, שֶׁנשמע בָּרדיו במונית, בדרך אֶל נו”ן וְהִבחנתי בו בעצם רק מֵהָאמצע, וְגם הַנהג לא הִכִּיר וְלא ידע לומר לי מיהו הַזַּמָּר אשר בְּמִלִּים שֶׁכְּמוֹ מעביר מִמְּךָ, אהובי שֶׁבְּכֹל מִשְׁכֵי הַחַיִּים, מוֹסֵר “… כי גם הסוף הזה הוא התחלה“וּמַבְטִיחַ לי “נתראה בגלגול הבא“, וְאומר לי: עד אז, “תמצאי לך נחלה“; עד שֶׁנכנסתי לַפּגישה עִם נו”ן הִספּקתי למצוא בַּגוּגל כִּי זה שיר שֶׁכָּתַב רביד פלוטניק לְזִכְרָהּ שֶׁל גלי בללי – אחת מֵהָעֲשָׂרָה שֶׁנִסְפּוּ בַּאסון נחל צפית; שׁוּם דבר שֶׁקשור אֵלֵינוּ, בעצם

אבל עֲדַיִן גם נו”ן אושש אֶת הַמֶּסֶר: כן. שׁוּם סוֹף איננו סוֹפִי וְגם הַפֵּרוּד בְּמֶשֶׁךְ הַחַיִּים הָאחרון שלנו בְּעוֹלַם הַמְּמַדִּים הַסּוֹפִי שֶׁמחר יִמְלְאוּ 67 שְׁנוֹת-אֶרֶץ לְהַגָּעָתִי אֵלָיו, הוא רק אבן אחת מֵרַבּוֹת עַל-פְּנֵי הַגֶּשֶׁר הַמְּחַבֵּר בֵּין שְׁנֵינוּ מֵעֵבֶר לַחַיִּים וְלַמָּוֶת, בָּאֵיןמֵמַד. וְאכן, עוֹד נָשׁוּב וְנִתְרָאֶה, כְּשֶׁיּוּשְׁלַם הַמֶּשֶׁךְ הַנוכחי. אלא שֶׁבֵּינַתַיִם, כך הִדגיש נו”ן, אֵין אתה חָדֵל מִלְּהַפְגִּיעַ בי לבחור בַּחַיִּים, לאורך כֹּל הַשָׁנִים מֵאָז נָסַקְתָּ אֶל מִשּׁורֵי הִתְקַיְּמוּת עליונים, בְּעוֹדִי נוֹתֶרֶת סרבנית פְּרֵדוֹת עִקֶּשֶׁת וּמַמְרָה על אף כֹּל אשר שָׁלַחְתָּ בְּיַד מוֹסְרֵי דְּבָרֶיךָ גם כְּשֶׁמְּאַרְגֶּנֶת בִּדמעות רטרוספקטיבה שֶׁל הָאמנות שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּלְאָה הַשָּׁנָה הָראשונה לְהֵאָסְפְךָ, לִכְבוֹדְךָ מְכַנָּה אֶת התערוכה לְזִכְרְךָ הָאָהוּב

LIFE IS FOR THE LIVING

כפי שֶׁחָזַרְתָּ וְשִׁנַּנְתָּ לי בְּחַיֵּינוּ; וְהִנֵּה כעת אתה מבקש שׁוּב ממני לבנות לי נחלה, לְהֵאָחֵז בעולם הַחַיִּים בו נותרתי אַחֲרֶיךָ. לְמַצּוֹת אֶת הַחַיִּים בִּמְלוֹאָם. למצוא אֶת הָאִישׁ שֶׁאיתו עוֹד יהיה טוב, וּלְהַסְכִּים לְהִמָּצֵא לוֹ. לְיַצֵּר רגעים טובים בתוך כֹּל הַמְּרוֹרִים וְהַמַּעֲקָשִׁים וְהָאִיּוּמִים וְהָאֵימוֹת. לְהַסְכִּים לֵהָנוֹת מֵהַטּוֹב שֶׁהַחַיִּים מציעים, על אף כֹּל הזוועות שֶׁאֵרְעוּ וְכֹל הדברים הנוראים שֶׁממשיכים לְהִתְרָחֵשׁ בְּאֵין מוֹשִׁיעַ וּלְהַקְשִׁיב לַמְּסָרִים שֶׁאתה עֲדַיִן שׁוֹלֵחַ, בְּיַד תִּשְׁלָח וּמוסיף סימנים מוּסְכָּמִים שֶׁאַכִּיר; כמו קפה דוידוף שֶׁחָזַרְתָּ וְהֶרְאֵיתָ לְ-ר’ שלנו סמוך לִפְנֵי בִּקּוּרִי הָאחרון אֶצְלָהּ, וְהִנֵּה לְפֶתַע היא אומרת

Legs

וֲאַנִי נושאת עֵינַי למעלה פנימה וְעוֹנָה

I hear you

אבל נדרש לי עוֹד זמן עַד שֶׁהִתְחַוֵּר לי כִּי גזיר הָעיתון שֶׁשָּׁלְחָה לי ימים אחר כך, כותבת “נשמע מפתה…” היה מֶסֶר מִמְּךָ, חוזר וְדורש – כמו לקראת יום הולדתי שֶׁלִּפְנֵי שבע שנים וְגם לקראת יום הולדתי שֶׁבָּא אַחֲרָיו – לחגוג בַּמקום שֶׁאותו הֲרֵי אתה הִכַּרְתָּ לי, הַמקום בו נהגנו שְׁנֵינוּ לחגוג יְמֵי נישואין וִיְמֵי הולדת, וּבעצם זה הָיִיתָ אתה, לא ר’ שלנו, שֶׁחָזַרְתָּ גם עכשיו וְאָמַרְתָּ:

This calls for a celebration

וְתיהני; כִּי זו מתנה ממני, אֵלַיִךְ

וּבְמַעֲנֶה לַגרסה הַצַּיְּקָנִית-משהו שֶׁהִרגשתי כִּי הַפַּעַם דַּי וְהוֹתֵר בָּהּ, שׁוּב – כמו בְּחַיֵּינוּ המשותפים, בַּאֲרֶשֶׁת הַנֶּחְזֵית להיות רצינית כְּשֶׁרַק הַגּוּמָה הַמַּעֲמִיקָה בְּלֶחְיֶךָ מסגירה – אתה עוֹד אומר לי: “אשתי, מגיע לך הכיטוב“, לא פחות

אז למרות כִּי הַשָּׁנָה יום הולדתי יָחוּל בִּמְלֹאת 541 ימים לִזוועות הַשִּׁבְעָה בְּאוקטובּר, ימים ספורים קודם לַיּוֹם הַזֶּה לְפֶתַע שמעתי אותךָ, מֵחָדָשׁ; וּמֵחָדָשׁ שמעתי בְּקוֹלְךָ

וְאִפְשַׁרְתִּי לעצמי לְהִתְמַסֵּר לְמשהו מֵהַנְּדִיבוּת בָּהּ עָטַפְתָּ אותי בְּחַיֶּיךָ

עוֹד מעט כעת – על אף הַחֲשֵׁכָה הַמִּתְעַבָּה עוֹד וָעוֹד; למרות כִּי טרם נִשְׁמַעַת שַׁוְעַת מְעֻנִּים, נְמֵקִים וְכָלִים בְּאֵין מַצִּיל; על אף כִּי דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן מְלַהֲטִים בַּכֹּל; בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַמַּאֲבָק לְהַשָּׂגַת הֶסְדֵּר בּוֹ יוּחזרוּ כֹּל הַנותרים מֵחֲטוּפֵינוּ, הַחַיִּים וּמִי שֶׁכְּבָר לא בַּחַיִּים, וְיוּשָּׂם קֵץ לִשְׁפִיכוּת הַדָּמִים – אֵצֵא אֶל אַמֶרִיקֶן קוֹלוֹנִי בִּירושלים, לְבַלּוֹת שָׁם אֶת הֶמְשֵׁךְ הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי יום הולדתי הַשִּׁשִּׁים-וְשִׁבְעָה. וּמחר בבוקר – בְּמַעֲנֶה לְקוֹלְךָ שְכְּמוֹ לִפְנֵי שש שנים עֲדַיִן מְדַבֵּר אֵלַי מִתּוֹכִי – אֵרֵד אֶל הפַּאטְיוֹ. שָׁם יגישו אֶת ארוחת הבוקר, וְיִהְיֶה זה זמן לִחְיוֹת

:וְאולי כמו אז גם הַפַּעַם תאמר לי

Enjoy your birthday, Loolah

Allow yourself all the honey Life offers

and if there be a nice Lion there – smile upon him, my Dragon

וְאולי כמו אז גם הַפַּעַם תאמר לי: זה הַזְּמָן ליצור זיכרונות חדשים; וְאולי תאמר לי גם: זה הַזְּמָן לבנות נחלה מֵרגעים טובים וְהנאות; יוצאת אֶל מלון אַמֶרִיקֶן קוֹלוֹנִי, לבנות לי נחלה

הַחַיִּים נועדו לחיות אותם, כָּךְ הֲרֵי בַּפָּחוֹת מִשמונה הַשָּׁנִים הַיְקָרוֹת מִכֹּל אוצרות העולם הַזֶּה וְהבטחות העולמות שֶׁמֵעבר לו שֶׁל חיינו המשותפים, חָזַרְתָּ כֹּה רַבּוֹת בְּאָזְנַי  – מְהַדְהֵד (הַאִם שִׁתפתי אותך? בְּזִכרוֹנִי הַכֹּל כְּבָר מעומעם) אֶת אבי, חוזר כְּמנטרה על “לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ“, אותה מחצית ראשונה של פסוק יז מִתְּהִלִּים קטו; על אף המרורים אשר הִשְׂבִּיעוּ החיים אֶת שניכם, אור שֶׁלִּי שֶׁבְּיוֹם כ”א אדר לִפְנֵי חמש-עשרה שְׁנוֹת-אָרֶץ עָבַרְתָּ להאיר בעולמות עליונים מֵעבר לְחוּשַׁי הָארציים, לא חָדַלְתָּ מִלְּהַאֲמִין בַּחַיִּים וּבָאהבה וּבִקַּשְׁתָּ כִּי אַרְפֶּה מִכֹּל אֲשֶׁר סִיְּמוּ אֶת חייהם, מִכֹּל אֲשֶׁר כְּבָר אינו בנמצא בְּחַיַּי; שֶׁאֲאַפְשֵׁר לַנמצא וְלַנוכח בַּהֹוֶה לְשַׁמֵּח אותי, כפי שֶׁיָּדַעְתָּ אתה, מוֹרֶה מוּאָר שֶׁלִּי, לשמוח בַּנמצא וּבַנוכח. בִּי, בְּאַהֲבָתֵנוּ

במילים מתוך “אלמוות” של קלייר הארנר, שֶׁרָאוּ אור בְּ”הצועני” בִּשְׁנַת 1934 – לפני שֶׁבָּאנוּ לְמִשְׁכֵי חיינו הָאחרונים בעולם המחיצות, גם אתה שֹׁרֶשׁ-נִשְׁמָתִי שֶׁלִּי וְגם אֲנִי – אולי אתה עוֹד אומר לי: אל תעמדי לְיָד קִבְרִי וְתִבְכִּי  |  אֵינֶנִּי שָׁם  |  אֵינֶנִּי מֵת  | – – |  אֲנִי הִנִּי הַיּוֹם אֲשֶׁר מֵּעַל וּמֵעֵבֶר לַלַּיְלָה נִשְׂגָּב  | – – |  אל תעמדי לְיָד קִבְרִי וְתִבְכִּי  |  אֵינֶנִּי שָׁם  | לא מַתִּי

אך למרות שֶׁכְּבָר לא מגיעה בְּגוּפִי לפקוד אֶת קִבְרְךָ, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי-שֶׁלִּי, עֲדַיִן בּוֹכָה

וּבִמְלֹאת חמש-עשרה שנים לְהֵאָסְפֵךָ מֵהַ”כָּאן וְעכשיו” בו נותרתי, עֵת כָּאן שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶש – הִנֵּה דָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה וְעִמּוֹ מְחַבֵּר שִׁיר הַכָּבוֹד, שניהם אורגים שִׁירִים וּמַנְעִימִים זְמִירוֹת וּבְמִלּוֹת שניהם אֲנִי עוֹד מְדַבֶּרֶת לְפָנֶיךָ וּמְסַפֶּרֶת אֵיךְ עֲדַיִן צְמֵאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמֵהַּ לְךָ בְשָׂרִי; אֵיךְ עֲדַיִן אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרוֹג; וְנאחזת בָּאֱמוּנָה כִּי קָרוֹב אֵלַי אתה בְּקָרְאִי אֵלֶיךָ

https://www.neshama.net/memorials/169877

English follows Hebrew

Hoping for my words to reach HE that hears prayer, unto HIM doth all flesh come; following Psalms, 65, 3: O Thou that hearest prayer, unto Thee doth all flesh come

בִּתְחִנָּה לְהַגָּעַת מִלּוֹתַי אֶל שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה אֲשֶׁר עַד אֵלָיו כָּל-בָּשָׂר יָבֹאוּ; בעקבות תְּהִלִּים, סה, ג: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה– עָדֶיךָ, כָּל-בָּשָׂר יָבֹאוּ

Again, English follows Hebrew

בְּאֶחָד מִיְּמֵי מרץ – על לוח הַשָּׁנָה הַתָּלוּי על הַקִּיר מִיָּמִין לַמחשב, עָלָיו מודפסים הַסְּפָרוֹת וְהָאותיות שֶׁל הַתאריכים הָעבריים וְהַגרגוריאניים בְּגוּפָן גדול, שֶׁאצליח לראות כְּשֶׁמבּיטה ישובה אֶל השולחן לאחר שֶׁהוספתי בָּעֵט הַשחור שֶׁמתישהו הִנחתי בסמוך בתוך ספל ברונזה מעוטר אֶת הַיּוֹם בַּסְּפִירָה הנמשכת מֵאָז אותה שַׁבָּת זוועות של שמיני-אֵימוֹת-עצרת, כֹּל יום שחור יותר – הִתְחִיל הַקּוֹלָאז’ להודיע כי בדעתו לְהֵעָשׂוֹת. פיסות קטמו עצמן מתוך יצירות שֶׁרשמתי בַּחודשים הָראשונים שֶׁלאחר הִתאלמנוּתִי, חוזרת מתוך חֲשֵׁכָה סמיכה לְצַיֵּר וְלכתוב פרוזה וְגם שירה, אחרֵי שמונה שנים במחיצת הָאוֹר של חַיַּי, בהן – אֵי אָז חזרתי וְכתבתי – לא היה לי צורך לאחוז בְּצֶבַע או בְּעֵט; אוֹרוֹ של אהובי מִלֵּא אותי וְלֹא חסרתי מאום

וְתוך כדי הֲכָנַת הַקּוֹלָאז’ – יום קוטמת וּמכליבה, ימים עוזבת – הלך וְהִתְחַוֵּר כי יַחֲבוֹר לאותן פיסות מֵהָרישומים מִשנת אַלְפַּיִם-וְעֶשֶׂר תצלום שֶׁלִּי, מֵעכשיו; וְכי זאת הַפַּעַם אֵין לנסות לאחות אֶת חֶלְקֵי הפיסות לכלל מַרְאֶה שלם, כי הִתְרָאוּת כזאת לא אמיתית תהיה. וּבַימים הָאחרונים שֶׁל הַחודש, שַׁבָּת הַשלושים בְּמרץ ממהרת להביא איתה אֶת יום הולדתי הַשישים וְשישה, כמו נֵעוֹר הזיכרון שֶׁל כמה תצלומים שֶׁצִּלְּמָה אותי אנה בחצר בֵּיתִי בְּגבעתיים, שֶׁלבסוף לא נשלחו אֶל אלן באותם ימים בהם הִתכַּתבנוּ וְשׂוֹחחנוּ, וְכך בָּא מִירושלים לפגוש אותי מבלי לדעת אֵיךְ, בעצם, אני נראית; וּכְשֶׁצִּלֵּם אותי הַצָּעִיר מִצוות הַמספּרה, לבקשתי לְיָד הָעֵץ הַמעוטר בִּסרטים צהובים – בְּצֶבַע הַסרט שֶׁמעטר כֹּל תיק איתו אני יוצאת מֵהַבַּיִת; בְּצֶבַע הַמדבּקות הַמעטרות שלט על דלת הַכְּנִיסָה לדירתי – כמו הִזְכִּיר עצמו לפתע אֶחָד מֵאותם צילומים שֶׁל אביב אַלְפַּיִם-וּשְׁתַּיִם; משהו הֵנִיעַ אותי אז לְהָסִיר לרגע וְלאחוז בְּיָדִי אֶת הַמשקפיים, מבּיטה מהורהרת אֶל הַשָּׁמַיִם וַעדיין לא יודעת כי כבר מגיע לִנְגוֹהַּ בְּשָׁמַי הָאוֹר הַמופלא שֶׁיָאִיר את חַיַּי לִשמונה שנות אַהֲבָה שֶׁנִפְלְאַתָה לִי מִכֹּל. חִבַּרתי כָּעֵת יחד, גם כאן כלל לא משתדלת לטשטש אֶת הַתִּפּוּרִים, וְהוֹסַפְתִּי כִּתּוּבִים

כי הַכֹּל נאחז על בלימה, כמו יְוַתֵּר עוד רגע וְתָפֹצְנָה הפיסות לְכֹל עֵבֶר

כי שלושים בְּמרץ הַשָּׁנָה הוא יום מאה וְשִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה בְּאוקטובּר

בְּיוֹם זה, בו חֶשְׁכַת-זוועות עדיין אופפת אֶת הַמעטות וְהַמעטים שֶׁנותרו בַּחיים בִּמחוזות הָאֵימָה הָאֲיֻּמָה מִכֹּל מילים; וְדם ממשיך לְהִשָּׁפֵךְ עוד וְעוד, עדיין; וְלא מסתמן בָּאופק מוצא, עדיין – אֵיךְ אֶרְצֶה לקוות עוד לְאִישׁ חי, איתו עוד לחגוג יְמֵי הולדת; לשוב וְלשמוח; לשוב וְלחיות

בְּיוֹם זה כֹּל שֶׁנותר לי הוא תחינה לִיְשׁוּעָה. עֲבוּר הַמעטות וְהַמעטים שֶׁנותרו בַּחיים בִּמחוזות הָאֵימָה; עֲבוּר כֹּל אֲשֶׁר חַיֵּיהֶן וְחַיֵּיהֶם תלויים על בלימה; למען תחדל שְׁפִיכוּת הַדָּמִים; למען תשוב תקווה לחיים

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים | יָבוֹא הָאֹחַ כְּמַלְאָךְ | וַעֲצַת שָׁלוֹם, תִּהְיֶה בֵּין כֻּלָּנוּ. אש”א הילה גרין. תַּשְׁזִיר [פִּסּוֹת לְקוּטוֹת מִסליחות שֶׁל לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג, יַחַד עִם חֶלְקֵי פְּסוּקִים מֵהַתנ”ך אֲשֶׁר נִשְׁזְרוּ לתוך קולאז’ דיגיטלי]. סוף דצמבר 2023

In the end of days | the Owl shall come as an angel | and the counsel of peace shall be amongst us all. Healla Green. Interwoven artwork [fragments of verses gathered from Leah Goldberg‘s Selichot (“Forgiveness”), together with fragments of Biblical verses, interwoven alongside a digital collage]. End December 2023

https://povesham.org/2015/08/28/when-the-words-of-leah-goldberg-meet-yehuditzs-ravitz-voice-selichot-forgivness-for-thoughtful-shabbat-in-elul/
Selichot (“Forgiveness”) by Leah Goldberg

Performed in Hebrew by Yehudit Ravitz; English translation of lyrics at the web-page

קולאז’ דיגיטלי בנוי מֵאלמנטים מתוך יצירות מקוריות של אש”א הילה גרין

Elements forming Digital collage: Healla Green. Original artworks

פֶנִיקְס וּדרקון: זכוכית צבועה. 2010

Phoenix and Dragon: Painted glass. 2010

טובלות בְּזִיו אמא עִלָּאָה: זכוכית צבועה. 2022

Immersed in Imma I’la’a [Sublime Mother]‘s Splendour: Painted glass. 2022

צֶבַע מחפש צורה. גואש וּמדיה מעורבת על נייר. 2016

Colour seeking Shape. Gouache and mixed media on paper. 2016

עולם נגוהות [חלק מתוך טריפטיך]. אקריליק וּמדיה מעורבת על נייר. 2013

Olam NEGOHOT [Detail from Triptych]. Mixed media on paper.

עולם נגוהות בְּזָהָב [טריפטיך]. מדיה מעורבת על נייר. 2013

Olam NEGOHOT in Gold [Triptych]. Mixed media on paper. 2013

[Olam Negohot could be rendered World of Brightness or World of Light]

וּבנוסף: אֹחַ מצופה אמאייל צבעוני, אֹחַ מֵעֵץ, ינשוף מצופה אמאייל צבעוני, ינשוף מֵעֵץ

Additionally: four ornamental owls, two wooden and two multi-colour enamel coated

עַל-גַּבֵּי הַמַּדָּף שֶׁנִּסֵּר מִמִּטַּת הָעֵץ הישנה שלו וְהֵבִיא איתו אֶל כֹּל דירותינו המשותפות וְנדד איתי בֵּין הדירות אֲלֵיהֶן שֻׁלַּחְתִּי אחרָיו – מִתחתָיו תלויים עַל הַקִּיר שְׁנֵי לוחות נחושת רקועה בְּרָזֵי קַבָּלָה מֵחֲפָצָיו לְצַד ההזמנה הממוסגרת לַתערוכה לְזִכְרוֹ האהוב וְהציור שלי “צבע מחפש צורה” מִשְּׁנַת אַלְפַּיִם-וְשש-עשרה שֶׁהיתה טבועה בְּיִסּוּרֵי-גוף וּמכאובֵי-נפש – שלושה מְכָלִים צבועים בְּצִבְעֵי זכוכית, כֹּל אחד מֵהֶם הֵכִיל נר שֶׁהוּדְלַק לְעִלּוּי נשמה: בֵּין צִבְעֵי הטיגרסית של אִמִּי הראשונה לְבֵין תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם של אִמִּי השניה הַסְּמוּכָה לַחנוכיה מִגזע עץ זַיִת שֶׁהֵכִין אבי: סָגֹל-הַלִּילָךְ, צִבְעָהּ האהוב של אחותי היחידה. שֶׁמָּלְאוּ שלוש-עשרה שנים לְהִלָּקְחָהּ הַיּוֹם, י”ח אלול

מעט פחות מֵחצי שנה אחרֵי הִלָּקַח אהובי-שֶׁבְּכֹל מִשְׁכֵי הַחַיִּים, בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם-וְעשר בָּהּ התחלתי לצבוע עַל-גַּבֵּי צמדים של מְכָלֵי נרות נשמה אֶת הָפֶנִיקְס כְּחוֹל-הָעֵינַיִם בְּשַׁלְהֲבוֹת אָדֹם-וְזָהֹב לְצַד הַדְּרָקוֹן שֶׁהִכְסִיף שְׂעָרָהּ וִיְגוֹנָהּ כחול עמוק. “הצמד הגבוה” שֶׁנּוֹתַר שָׁלֵּם וְ”הַדְּרָקוֹן הנמוכה” שֶׁשָּׂרְדָּה בודדה עֵל הַמַּדָּף העליון של “כוורת” שֶׁבָּנָה אהובי בְּחַיָּיו, לְצד עכברוש החרסינה שֶׁהֵבִיא לי מִסִּין בְּחַיָּיו

שֶׁעַכְשָׁיו בִּקְּשׁוּ כֻּלָּם לְהֵאָסֵף בתוך אלבום יצירות הזכוכית הצבועה, שֶׁשְּמוּרִים בָּהּ אהבה וְגעגועים; שֶׁאולי עוֹד יִבָּנֶה ממנה קולאז’ חדש, של תקווה לְחַיִּים