י”ח אלול: זכוכית צבועה מֵעִלּוּי נְשָׁמוֹת; געגועים וְאהבה, וְתקווה לְחַיִּים

עַל-גַּבֵּי הַמַּדָּף שֶׁנִּסֵּר מִמִּטַּת הָעֵץ הישנה שלו וְהֵבִיא איתו אֶל כֹּל דירותינו המשותפות וְנדד איתי בֵּין הדירות אֲלֵיהֶן שֻׁלַּחְתִּי אחרָיו – מִתחתָיו תלויים עַל הַקִּיר שְׁנֵי לוחות נחושת רקועה בְּרָזֵי קַבָּלָה מֵחֲפָצָיו לְצַד ההזמנה הממוסגרת לַתערוכה לְזִכְרוֹ האהוב וְהציור שלי “צבע מחפש צורה” מִשְּׁנַת אַלְפַּיִם-וְשש-עשרה שֶׁהיתה טבועה בְּיִסּוּרֵי-גוף וּמכאובֵי-נפש – שלושה מְכָלִים צבועים בְּצִבְעֵי זכוכית, כֹּל אחד מֵהֶם הֵכִיל נר שֶׁהוּדְלַק לְעִלּוּי נשמה: בֵּין צִבְעֵי הטיגרסית של אִמִּי הראשונה לְבֵין תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם של אִמִּי השניה הַסְּמוּכָה לַחנוכיה מִגזע עץ זַיִת שֶׁהֵכִין אבי: סָגֹל-הַלִּילָךְ, צִבְעָהּ האהוב של אחותי היחידה. שֶׁמָּלְאוּ שלוש-עשרה שנים לְהִלָּקְחָהּ הַיּוֹם, י”ח אלול

מעט פחות מֵחצי שנה אחרֵי הִלָּקַח אהובי-שֶׁבְּכֹל מִשְׁכֵי הַחַיִּים, בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם-וְעשר בָּהּ התחלתי לצבוע עַל-גַּבֵּי צמדים של מְכָלֵי נרות נשמה אֶת הָפֶנִיקְס כְּחוֹל-הָעֵינַיִם בְּשַׁלְהֲבוֹת אָדֹם-וְזָהֹב לְצַד הַדְּרָקוֹן שֶׁהִכְסִיף שְׂעָרָהּ וִיְגוֹנָהּ כחול עמוק. “הצמד הגבוה” שֶׁנּוֹתַר שָׁלֵּם וְ”הַדְּרָקוֹן הנמוכה” שֶׁשָּׂרְדָּה בודדה עֵל הַמַּדָּף העליון של “כוורת” שֶׁבָּנָה אהובי בְּחַיָּיו, לְצד עכברוש החרסינה שֶׁהֵבִיא לי מִסִּין בְּחַיָּיו

שֶׁעַכְשָׁיו בִּקְּשׁוּ כֻּלָּם לְהֵאָסֵף בתוך אלבום יצירות הזכוכית הצבועה, שֶׁשְּמוּרִים בָּהּ אהבה וְגעגועים; שֶׁאולי עוֹד יִבָּנֶה ממנה קולאז’ חדש, של תקווה לְחַיִּים