זה היה בְּסוֹף אוקטובר הָאחרון, אַחֲרֵי הניתוח הַלִּפְנֵי-אחרון כְּשֶׁאָז כלל לא הֶעליתי בדעתי כִּי עוד לְפָנַי ניתוח אַחֲרָיו שֶׁיִּדָּרֵשׁ בעקבות אותו איתות מְאַיֵּם מֵהַיְקוּם, שֶׁאָמְנָם – כמו שֶׁמֵּאָז אֲנִי אומרת, יצאתי באזהרה בלבד אבל זה היה ממש קרוב וְלא אכחד: מפחיד וְגם קשה – כְּשֶׁלְּפֶתַע לכד אותי הַשִּׁיר הַזֶּה, שֶׁנשמע בָּרדיו במונית, בדרך אֶל נו”ן וְהִבחנתי בו בעצם רק מֵהָאמצע, וְגם הַנהג לא הִכִּיר וְלא ידע לומר לי מיהו הַזַּמָּר אשר בְּמִלִּים שֶׁכְּמוֹ מעביר מִמְּךָ, אהובי שֶׁבְּכֹל מִשְׁכֵי הַחַיִּים, מוֹסֵר “… כי גם הסוף הזה הוא התחלה“וּמַבְטִיחַ לי “נתראה בגלגול הבא“, וְאומר לי: עד אז, “תמצאי לך נחלה“; עד שֶׁנכנסתי לַפּגישה עִם נו”ן הִספּקתי למצוא בַּגוּגל כִּי זה שיר שֶׁכָּתַב רביד פלוטניק לְזִכְרָהּ שֶׁל גלי בללי – אחת מֵהָעֲשָׂרָה שֶׁנִסְפּוּ בַּאסון נחל צפית; שׁוּם דבר שֶׁקשור אֵלֵינוּ, בעצם

אבל עֲדַיִן גם נו”ן אושש אֶת הַמֶּסֶר: כן. שׁוּם סוֹף איננו סוֹפִי וְגם הַפֵּרוּד בְּמֶשֶׁךְ הַחַיִּים הָאחרון שלנו בְּעוֹלַם הַמְּמַדִּים הַסּוֹפִי שֶׁמחר יִמְלְאוּ 67 שְׁנוֹת-אֶרֶץ לְהַגָּעָתִי אֵלָיו, הוא רק אבן אחת מֵרַבּוֹת עַל-פְּנֵי הַגֶּשֶׁר הַמְּחַבֵּר בֵּין שְׁנֵינוּ מֵעֵבֶר לַחַיִּים וְלַמָּוֶת, בָּאֵיןמֵמַד. וְאכן, עוֹד נָשׁוּב וְנִתְרָאֶה, כְּשֶׁיּוּשְׁלַם הַמֶּשֶׁךְ הַנוכחי. אלא שֶׁבֵּינַתַיִם, כך הִדגיש נו”ן, אֵין אתה חָדֵל מִלְּהַפְגִּיעַ בי לבחור בַּחַיִּים, לאורך כֹּל הַשָׁנִים מֵאָז נָסַקְתָּ אֶל מִשּׁורֵי הִתְקַיְּמוּת עליונים, בְּעוֹדִי נוֹתֶרֶת סרבנית פְּרֵדוֹת עִקֶּשֶׁת וּמַמְרָה על אף כֹּל אשר שָׁלַחְתָּ בְּיַד מוֹסְרֵי דְּבָרֶיךָ גם כְּשֶׁמְּאַרְגֶּנֶת בִּדמעות רטרוספקטיבה שֶׁל הָאמנות שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּלְאָה הַשָּׁנָה הָראשונה לְהֵאָסְפְךָ, לִכְבוֹדְךָ מְכַנָּה אֶת התערוכה לְזִכְרְךָ הָאָהוּב

LIFE IS FOR THE LIVING

כפי שֶׁחָזַרְתָּ וְשִׁנַּנְתָּ לי בְּחַיֵּינוּ; וְהִנֵּה כעת אתה מבקש שׁוּב ממני לבנות לי נחלה, לְהֵאָחֵז בעולם הַחַיִּים בו נותרתי אַחֲרֶיךָ. לְמַצּוֹת אֶת הַחַיִּים בִּמְלוֹאָם. למצוא אֶת הָאִישׁ שֶׁאיתו עוֹד יהיה טוב, וּלְהַסְכִּים לְהִמָּצֵא לוֹ. לְיַצֵּר רגעים טובים בתוך כֹּל הַמְּרוֹרִים וְהַמַּעֲקָשִׁים וְהָאִיּוּמִים וְהָאֵימוֹת. לְהַסְכִּים לֵהָנוֹת מֵהַטּוֹב שֶׁהַחַיִּים מציעים, על אף כֹּל הזוועות שֶׁאֵרְעוּ וְכֹל הדברים הנוראים שֶׁממשיכים לְהִתְרָחֵשׁ בְּאֵין מוֹשִׁיעַ וּלְהַקְשִׁיב לַמְּסָרִים שֶׁאתה עֲדַיִן שׁוֹלֵחַ, בְּיַד תִּשְׁלָח וּמוסיף סימנים מוּסְכָּמִים שֶׁאַכִּיר; כמו קפה דוידוף שֶׁחָזַרְתָּ וְהֶרְאֵיתָ לְ-ר’ שלנו סמוך לִפְנֵי בִּקּוּרִי הָאחרון אֶצְלָהּ, וְהִנֵּה לְפֶתַע היא אומרת

Legs

וֲאַנִי נושאת עֵינַי למעלה פנימה וְעוֹנָה

I hear you

אבל נדרש לי עוֹד זמן עַד שֶׁהִתְחַוֵּר לי כִּי גזיר הָעיתון שֶׁשָּׁלְחָה לי ימים אחר כך, כותבת “נשמע מפתה…” היה מֶסֶר מִמְּךָ, חוזר וְדורש – כמו לקראת יום הולדתי שֶׁלִּפְנֵי שבע שנים וְגם לקראת יום הולדתי שֶׁבָּא אַחֲרָיו – לחגוג בַּמקום שֶׁאותו הֲרֵי אתה הִכַּרְתָּ לי, הַמקום בו נהגנו שְׁנֵינוּ לחגוג יְמֵי נישואין וִיְמֵי הולדת, וּבעצם זה הָיִיתָ אתה, לא ר’ שלנו, שֶׁחָזַרְתָּ גם עכשיו וְאָמַרְתָּ:

This calls for a celebration

וְתיהני; כִּי זו מתנה ממני, אֵלַיִךְ

וּבְמַעֲנֶה לַגרסה הַצַּיְּקָנִית-משהו שֶׁהִרגשתי כִּי הַפַּעַם דַּי וְהוֹתֵר בָּהּ, שׁוּב – כמו בְּחַיֵּינוּ המשותפים, בַּאֲרֶשֶׁת הַנֶּחְזֵית להיות רצינית כְּשֶׁרַק הַגּוּמָה הַמַּעֲמִיקָה בְּלֶחְיֶךָ מסגירה – אתה עוֹד אומר לי: “אשתי, מגיע לך הכיטוב“, לא פחות

אז למרות כִּי הַשָּׁנָה יום הולדתי יָחוּל בִּמְלֹאת 541 ימים לִזוועות הַשִּׁבְעָה בְּאוקטובּר, ימים ספורים קודם לַיּוֹם הַזֶּה לְפֶתַע שמעתי אותךָ, מֵחָדָשׁ; וּמֵחָדָשׁ שמעתי בְּקוֹלְךָ

וְאִפְשַׁרְתִּי לעצמי לְהִתְמַסֵּר לְמשהו מֵהַנְּדִיבוּת בָּהּ עָטַפְתָּ אותי בְּחַיֶּיךָ

עוֹד מעט כעת – על אף הַחֲשֵׁכָה הַמִּתְעַבָּה עוֹד וָעוֹד; למרות כִּי טרם נִשְׁמַעַת שַׁוְעַת מְעֻנִּים, נְמֵקִים וְכָלִים בְּאֵין מַצִּיל; על אף כִּי דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן מְלַהֲטִים בַּכֹּל; בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַמַּאֲבָק לְהַשָּׂגַת הֶסְדֵּר בּוֹ יוּחזרוּ כֹּל הַנותרים מֵחֲטוּפֵינוּ, הַחַיִּים וּמִי שֶׁכְּבָר לא בַּחַיִּים, וְיוּשָּׂם קֵץ לִשְׁפִיכוּת הַדָּמִים – אֵצֵא אֶל אַמֶרִיקֶן קוֹלוֹנִי בִּירושלים, לְבַלּוֹת שָׁם אֶת הֶמְשֵׁךְ הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי יום הולדתי הַשִּׁשִּׁים-וְשִׁבְעָה. וּמחר בבוקר – בְּמַעֲנֶה לְקוֹלְךָ שְכְּמוֹ לִפְנֵי שש שנים עֲדַיִן מְדַבֵּר אֵלַי מִתּוֹכִי – אֵרֵד אֶל הפַּאטְיוֹ. שָׁם יגישו אֶת ארוחת הבוקר, וְיִהְיֶה זה זמן לִחְיוֹת

:וְאולי כמו אז גם הַפַּעַם תאמר לי

Enjoy your birthday, Loolah

Allow yourself all the honey Life offers

and if there be a nice Lion there – smile upon him, my Dragon

וְאולי כמו אז גם הַפַּעַם תאמר לי: זה הַזְּמָן ליצור זיכרונות חדשים; וְאולי תאמר לי גם: זה הַזְּמָן לבנות נחלה מֵרגעים טובים וְהנאות; יוצאת אֶל מלון אַמֶרִיקֶן קוֹלוֹנִי, לבנות לי נחלה

הַחַיִּים נועדו לחיות אותם, כָּךְ הֲרֵי בַּפָּחוֹת מִשמונה הַשָּׁנִים הַיְקָרוֹת מִכֹּל אוצרות העולם הַזֶּה וְהבטחות העולמות שֶׁמֵעבר לו שֶׁל חיינו המשותפים, חָזַרְתָּ כֹּה רַבּוֹת בְּאָזְנַי  – מְהַדְהֵד (הַאִם שִׁתפתי אותך? בְּזִכרוֹנִי הַכֹּל כְּבָר מעומעם) אֶת אבי, חוזר כְּמנטרה על “לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ“, אותה מחצית ראשונה של פסוק יז מִתְּהִלִּים קטו; על אף המרורים אשר הִשְׂבִּיעוּ החיים אֶת שניכם, אור שֶׁלִּי שֶׁבְּיוֹם כ”א אדר לִפְנֵי חמש-עשרה שְׁנוֹת-אָרֶץ עָבַרְתָּ להאיר בעולמות עליונים מֵעבר לְחוּשַׁי הָארציים, לא חָדַלְתָּ מִלְּהַאֲמִין בַּחַיִּים וּבָאהבה וּבִקַּשְׁתָּ כִּי אַרְפֶּה מִכֹּל אֲשֶׁר סִיְּמוּ אֶת חייהם, מִכֹּל אֲשֶׁר כְּבָר אינו בנמצא בְּחַיַּי; שֶׁאֲאַפְשֵׁר לַנמצא וְלַנוכח בַּהֹוֶה לְשַׁמֵּח אותי, כפי שֶׁיָּדַעְתָּ אתה, מוֹרֶה מוּאָר שֶׁלִּי, לשמוח בַּנמצא וּבַנוכח. בִּי, בְּאַהֲבָתֵנוּ

במילים מתוך “אלמוות” של קלייר הארנר, שֶׁרָאוּ אור בְּ”הצועני” בִּשְׁנַת 1934 – לפני שֶׁבָּאנוּ לְמִשְׁכֵי חיינו הָאחרונים בעולם המחיצות, גם אתה שֹׁרֶשׁ-נִשְׁמָתִי שֶׁלִּי וְגם אֲנִי – אולי אתה עוֹד אומר לי: אל תעמדי לְיָד קִבְרִי וְתִבְכִּי  |  אֵינֶנִּי שָׁם  |  אֵינֶנִּי מֵת  | – – |  אֲנִי הִנִּי הַיּוֹם אֲשֶׁר מֵּעַל וּמֵעֵבֶר לַלַּיְלָה נִשְׂגָּב  | – – |  אל תעמדי לְיָד קִבְרִי וְתִבְכִּי  |  אֵינֶנִּי שָׁם  | לא מַתִּי

אך למרות שֶׁכְּבָר לא מגיעה בְּגוּפִי לפקוד אֶת קִבְרְךָ, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי-שֶׁלִּי, עֲדַיִן בּוֹכָה

וּבִמְלֹאת חמש-עשרה שנים לְהֵאָסְפֵךָ מֵהַ”כָּאן וְעכשיו” בו נותרתי, עֵת כָּאן שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶש – הִנֵּה דָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה וְעִמּוֹ מְחַבֵּר שִׁיר הַכָּבוֹד, שניהם אורגים שִׁירִים וּמַנְעִימִים זְמִירוֹת וּבְמִלּוֹת שניהם אֲנִי עוֹד מְדַבֶּרֶת לְפָנֶיךָ וּמְסַפֶּרֶת אֵיךְ עֲדַיִן צְמֵאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמֵהַּ לְךָ בְשָׂרִי; אֵיךְ עֲדַיִן אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַעֲרוֹג; וְנאחזת בָּאֱמוּנָה כִּי קָרוֹב אֵלַי אתה בְּקָרְאִי אֵלֶיךָ

https://www.neshama.net/memorials/169877

English follows Hebrew

Hoping for my words to reach HE that hears prayer, unto HIM doth all flesh come; following Psalms, 65, 3: O Thou that hearest prayer, unto Thee doth all flesh come

בִּתְחִנָּה לְהַגָּעַת מִלּוֹתַי אֶל שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה אֲשֶׁר עַד אֵלָיו כָּל-בָּשָׂר יָבֹאוּ; בעקבות תְּהִלִּים, סה, ג: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה– עָדֶיךָ, כָּל-בָּשָׂר יָבֹאוּ

Again, English follows Hebrew

בְּאֶחָד מִיְּמֵי מרץ – על לוח הַשָּׁנָה הַתָּלוּי על הַקִּיר מִיָּמִין לַמחשב, עָלָיו מודפסים הַסְּפָרוֹת וְהָאותיות שֶׁל הַתאריכים הָעבריים וְהַגרגוריאניים בְּגוּפָן גדול, שֶׁאצליח לראות כְּשֶׁמבּיטה ישובה אֶל השולחן לאחר שֶׁהוספתי בָּעֵט הַשחור שֶׁמתישהו הִנחתי בסמוך בתוך ספל ברונזה מעוטר אֶת הַיּוֹם בַּסְּפִירָה הנמשכת מֵאָז אותה שַׁבָּת זוועות של שמיני-אֵימוֹת-עצרת, כֹּל יום שחור יותר – הִתְחִיל הַקּוֹלָאז’ להודיע כי בדעתו לְהֵעָשׂוֹת. פיסות קטמו עצמן מתוך יצירות שֶׁרשמתי בַּחודשים הָראשונים שֶׁלאחר הִתאלמנוּתִי, חוזרת מתוך חֲשֵׁכָה סמיכה לְצַיֵּר וְלכתוב פרוזה וְגם שירה, אחרֵי שמונה שנים במחיצת הָאוֹר של חַיַּי, בהן – אֵי אָז חזרתי וְכתבתי – לא היה לי צורך לאחוז בְּצֶבַע או בְּעֵט; אוֹרוֹ של אהובי מִלֵּא אותי וְלֹא חסרתי מאום

וְתוך כדי הֲכָנַת הַקּוֹלָאז’ – יום קוטמת וּמכליבה, ימים עוזבת – הלך וְהִתְחַוֵּר כי יַחֲבוֹר לאותן פיסות מֵהָרישומים מִשנת אַלְפַּיִם-וְעֶשֶׂר תצלום שֶׁלִּי, מֵעכשיו; וְכי זאת הַפַּעַם אֵין לנסות לאחות אֶת חֶלְקֵי הפיסות לכלל מַרְאֶה שלם, כי הִתְרָאוּת כזאת לא אמיתית תהיה. וּבַימים הָאחרונים שֶׁל הַחודש, שַׁבָּת הַשלושים בְּמרץ ממהרת להביא איתה אֶת יום הולדתי הַשישים וְשישה, כמו נֵעוֹר הזיכרון שֶׁל כמה תצלומים שֶׁצִּלְּמָה אותי אנה בחצר בֵּיתִי בְּגבעתיים, שֶׁלבסוף לא נשלחו אֶל אלן באותם ימים בהם הִתכַּתבנוּ וְשׂוֹחחנוּ, וְכך בָּא מִירושלים לפגוש אותי מבלי לדעת אֵיךְ, בעצם, אני נראית; וּכְשֶׁצִּלֵּם אותי הַצָּעִיר מִצוות הַמספּרה, לבקשתי לְיָד הָעֵץ הַמעוטר בִּסרטים צהובים – בְּצֶבַע הַסרט שֶׁמעטר כֹּל תיק איתו אני יוצאת מֵהַבַּיִת; בְּצֶבַע הַמדבּקות הַמעטרות שלט על דלת הַכְּנִיסָה לדירתי – כמו הִזְכִּיר עצמו לפתע אֶחָד מֵאותם צילומים שֶׁל אביב אַלְפַּיִם-וּשְׁתַּיִם; משהו הֵנִיעַ אותי אז לְהָסִיר לרגע וְלאחוז בְּיָדִי אֶת הַמשקפיים, מבּיטה מהורהרת אֶל הַשָּׁמַיִם וַעדיין לא יודעת כי כבר מגיע לִנְגוֹהַּ בְּשָׁמַי הָאוֹר הַמופלא שֶׁיָאִיר את חַיַּי לִשמונה שנות אַהֲבָה שֶׁנִפְלְאַתָה לִי מִכֹּל. חִבַּרתי כָּעֵת יחד, גם כאן כלל לא משתדלת לטשטש אֶת הַתִּפּוּרִים, וְהוֹסַפְתִּי כִּתּוּבִים

כי הַכֹּל נאחז על בלימה, כמו יְוַתֵּר עוד רגע וְתָפֹצְנָה הפיסות לְכֹל עֵבֶר

כי שלושים בְּמרץ הַשָּׁנָה הוא יום מאה וְשִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה בְּאוקטובּר

בְּיוֹם זה, בו חֶשְׁכַת-זוועות עדיין אופפת אֶת הַמעטות וְהַמעטים שֶׁנותרו בַּחיים בִּמחוזות הָאֵימָה הָאֲיֻּמָה מִכֹּל מילים; וְדם ממשיך לְהִשָּׁפֵךְ עוד וְעוד, עדיין; וְלא מסתמן בָּאופק מוצא, עדיין – אֵיךְ אֶרְצֶה לקוות עוד לְאִישׁ חי, איתו עוד לחגוג יְמֵי הולדת; לשוב וְלשמוח; לשוב וְלחיות

בְּיוֹם זה כֹּל שֶׁנותר לי הוא תחינה לִיְשׁוּעָה. עֲבוּר הַמעטות וְהַמעטים שֶׁנותרו בַּחיים בִּמחוזות הָאֵימָה; עֲבוּר כֹּל אֲשֶׁר חַיֵּיהֶן וְחַיֵּיהֶם תלויים על בלימה; למען תחדל שְׁפִיכוּת הַדָּמִים; למען תשוב תקווה לחיים

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים | יָבוֹא הָאֹחַ כְּמַלְאָךְ | וַעֲצַת שָׁלוֹם, תִּהְיֶה בֵּין כֻּלָּנוּ. אש”א הילה גרין. תַּשְׁזִיר [פִּסּוֹת לְקוּטוֹת מִסליחות שֶׁל לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג, יַחַד עִם חֶלְקֵי פְּסוּקִים מֵהַתנ”ך אֲשֶׁר נִשְׁזְרוּ לתוך קולאז’ דיגיטלי]. סוף דצמבר 2023

In the end of days | the Owl shall come as an angel | and the counsel of peace shall be amongst us all. Healla Green. Interwoven artwork [fragments of verses gathered from Leah Goldberg‘s Selichot (“Forgiveness”), together with fragments of Biblical verses, interwoven alongside a digital collage]. End December 2023

https://povesham.org/2015/08/28/when-the-words-of-leah-goldberg-meet-yehuditzs-ravitz-voice-selichot-forgivness-for-thoughtful-shabbat-in-elul/
Selichot (“Forgiveness”) by Leah Goldberg

Performed in Hebrew by Yehudit Ravitz; English translation of lyrics at the web-page

קולאז’ דיגיטלי בנוי מֵאלמנטים מתוך יצירות מקוריות של אש”א הילה גרין

Elements forming Digital collage: Healla Green. Original artworks

פֶנִיקְס וּדרקון: זכוכית צבועה. 2010

Phoenix and Dragon: Painted glass. 2010

טובלות בְּזִיו אמא עִלָּאָה: זכוכית צבועה. 2022

Immersed in Imma I’la’a [Sublime Mother]‘s Splendour: Painted glass. 2022

צֶבַע מחפש צורה. גואש וּמדיה מעורבת על נייר. 2016

Colour seeking Shape. Gouache and mixed media on paper. 2016

עולם נגוהות [חלק מתוך טריפטיך]. אקריליק וּמדיה מעורבת על נייר. 2013

Olam NEGOHOT [Detail from Triptych]. Mixed media on paper.

עולם נגוהות בְּזָהָב [טריפטיך]. מדיה מעורבת על נייר. 2013

Olam NEGOHOT in Gold [Triptych]. Mixed media on paper. 2013

[Olam Negohot could be rendered World of Brightness or World of Light]

וּבנוסף: אֹחַ מצופה אמאייל צבעוני, אֹחַ מֵעֵץ, ינשוף מצופה אמאייל צבעוני, ינשוף מֵעֵץ

Additionally: four ornamental owls, two wooden and two multi-colour enamel coated

עַל-גַּבֵּי הַמַּדָּף שֶׁנִּסֵּר מִמִּטַּת הָעֵץ הישנה שלו וְהֵבִיא איתו אֶל כֹּל דירותינו המשותפות וְנדד איתי בֵּין הדירות אֲלֵיהֶן שֻׁלַּחְתִּי אחרָיו – מִתחתָיו תלויים עַל הַקִּיר שְׁנֵי לוחות נחושת רקועה בְּרָזֵי קַבָּלָה מֵחֲפָצָיו לְצַד ההזמנה הממוסגרת לַתערוכה לְזִכְרוֹ האהוב וְהציור שלי “צבע מחפש צורה” מִשְּׁנַת אַלְפַּיִם-וְשש-עשרה שֶׁהיתה טבועה בְּיִסּוּרֵי-גוף וּמכאובֵי-נפש – שלושה מְכָלִים צבועים בְּצִבְעֵי זכוכית, כֹּל אחד מֵהֶם הֵכִיל נר שֶׁהוּדְלַק לְעִלּוּי נשמה: בֵּין צִבְעֵי הטיגרסית של אִמִּי הראשונה לְבֵין תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם של אִמִּי השניה הַסְּמוּכָה לַחנוכיה מִגזע עץ זַיִת שֶׁהֵכִין אבי: סָגֹל-הַלִּילָךְ, צִבְעָהּ האהוב של אחותי היחידה. שֶׁמָּלְאוּ שלוש-עשרה שנים לְהִלָּקְחָהּ הַיּוֹם, י”ח אלול

מעט פחות מֵחצי שנה אחרֵי הִלָּקַח אהובי-שֶׁבְּכֹל מִשְׁכֵי הַחַיִּים, בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם-וְעשר בָּהּ התחלתי לצבוע עַל-גַּבֵּי צמדים של מְכָלֵי נרות נשמה אֶת הָפֶנִיקְס כְּחוֹל-הָעֵינַיִם בְּשַׁלְהֲבוֹת אָדֹם-וְזָהֹב לְצַד הַדְּרָקוֹן שֶׁהִכְסִיף שְׂעָרָהּ וִיְגוֹנָהּ כחול עמוק. “הצמד הגבוה” שֶׁנּוֹתַר שָׁלֵּם וְ”הַדְּרָקוֹן הנמוכה” שֶׁשָּׂרְדָּה בודדה עֵל הַמַּדָּף העליון של “כוורת” שֶׁבָּנָה אהובי בְּחַיָּיו, לְצד עכברוש החרסינה שֶׁהֵבִיא לי מִסִּין בְּחַיָּיו

שֶׁעַכְשָׁיו בִּקְּשׁוּ כֻּלָּם לְהֵאָסֵף בתוך אלבום יצירות הזכוכית הצבועה, שֶׁשְּמוּרִים בָּהּ אהבה וְגעגועים; שֶׁאולי עוֹד יִבָּנֶה ממנה קולאז’ חדש, של תקווה לְחַיִּים

אוֹר לְיום הולדת 65

אש”א הילה גרין. 2023. קולאז’ דיגיטלי

לא כפי שֶׁחשבתי לקראת יום הולדתי; לא אלבום של קולאז’ים דיגיטליים מֵהחודשים האחרונים; אבל כן, קולאז’ דיגיטלי אשר כמו נֶאֱרַג בעצמו מִפִּסּוֹת שֶׁכְּמוֹ קָטְמוּ אֶת עצמן מִתּוֹךְ עבודות שֶׁיָּצַרְתִּי בְּצֶבַע על נְיָר. וּממש לגמרי כן, בסימן אוֹר. שֶׁכֹּל כָּךְ נחוץ עכשיו, בַּחֲשֵׁכָה הַמִתְגַּבֶּרֶת מִסביב. אוֹר לְנוֹכַח הָאֵימָה הַחֲשֵׁכָה. אוֹר לְחַזֵּק אֶת הַלֵּב בַּחֹשֶׁךְ, אוֹר לְאַמֵּץ יָדַיִם רָפוֹת. כמו יָדַי שֶׁלִּי שֶׁרַעֲדָן נִכָּר מֵהחתימה וְהתאריך וְהמילים שֶׁנוספו לִבסוף בְּהַשְׁלָמָה: זה כֹּל שֶׁעָלָה בְּיָדִי. זה – כמו דברים רבים כֹּל כָּךְ כָּעֵת: תערוכה קבוצתית שֶׁבַּסוף לא יוצגו בה עבודות שֶׁל הָאִישׁ שֶׁלִּי וַעבודות שֶׁלִּי; השירים שֶׁלִּי שֶׁעֲדַיִן לא מצליחה לְקַדֵּם לקראת הוצאה לאור; הָעזרה שֶׁלֹּא מצליחה לְהוֹשִׁיט לַיקרים לְלִבִּי, הַחֵלֶק הַכֹּל כָּךְ מוּעָט שֶׁנוטלת בַּמאבק נגד הַחֹשֶׁךְ; הַהבטחות שֶׁעֲדַיִן לא קִיַּמְתִּי – כֹּל כָּךְ פחות מִמה שֶׁהָיִיתִי רוצה, מִמה שֶׁהָיָה כנראה ראוי וְנחוץ. אבל זה מה שֶׁלְאֵל יָדִי עכשיו

וּמשהו בי עוֹד מבקש לשמוע אֶת הָאִישׁ שֶׁאָהַב אותי בְּחַיָּיו, שֶׁאֹהַב אותו כֹּל חַיַּי וּמֵעֵבֶר להם, אוֹמֵר לי, עֲדַיִן

You do what you can, Loolah, and what you do is GOOD ENOUGH

וְהִנֵה שׁוּב פוגש אותי יום הולדת בלי הָאִישׁ שֶׁאָהַב אותי בְּחַיָּיו, שֶׁאֹהַב אותו כֹּל חַיַּי וּמֵעֵבֶר להם. שֶׁהָיִיתִי יפה בְּעֵינָיו, בְּחַיֵּינוּ. שֶׁהִשְׁתַּקְּפוּת מַרְאִי בְּמַבַּט עֵינָיו עֵת הִתְבּוֹנֵן בי יפה הָיְתָה, גם בְּעֵינַי

שישים וְחמש

אירוע “הרמת כוסית לבריאותו של המנוח” 7.3.2010

פאב אמיל, ירושלים

קרדיט צילום: יוהר כהן

SELFIE

28.3.2023

קריית היובל, ירושלים

זו מול זו – התמונה שלי מצולמת בַּפָּאבּ, לְשָׁם הגענו “לְהָרִים כוסית לְחַיֵּי המנוח” אחרֵי האירוע בו פתחנו אֶת התערוכה לְזִכְרוֹ של אֲהוּב-לִבִּי בַּיום בו מלאה שנה לִפְטִירָתוֹ, וְהַ”סלפי” בְּיָד רועדת מִשלשום, בַּבַּיִת, מִתחת לְמדף העץ שֶׁנותר למזכרת מֵאותה מיטה אשר הָאִישׁ שֶׁלִּי לא הביא איתו אֶל הדירה הראשונה בה עברנו להתגורר ביחד וּמלווה אותי בדירות שֶׁעברתי מֵאז השאיר אותי אֲהוּבִי-שֶׁלְּתָמִיד בעולם המחיצות ממנו עבר לפנֵי שלוש-עשרה שנה, וְעכשיו מוצבים עליו שלושת נרות הנשמה שֶׁצבעתי לקראת יום הפטירה האחרון של אחותי היחידה לצד החנוכיה שֶׁאָבִי הֵכִין מִגזע עץ זַיִת וְתרמילים שֶׁהביא איתו, כנראה מִמבצע קדש; וְרואה אֶת אותות הזמן, לא חומל, על פָּנַי

וְשוב כמו מזכירה עצמה הַשְּׁאֵלָה: הֲרֵי עברתי אֶת שנות חַיֵּי אִמִּי הראשונה, שֶׁהִגִּיעָה להיות בת שלושים-וּשְׁתַּיִם, אך לא יותר; וְחַיִּיתִי אחרֵי שֹׁרֶשׁ-נִשְׁמָתִי שֶׁלִּי שֶׁהִגִּיעַ לגיל חמישים וְארבע, אך חצי שנה לפנֵי יום הולדתו החמישים-וַחמישה נעקר מִתּוֹךְ סְגוֹר-חָזִי; וְהוֹסַפְתִּי לחיות אחרֵי אחותי היחידה שֶׁהִצְטָרְפָה לַאֲהוּב-נַפְשִׁי חודש לפנֵי שֶׁמלאו לה חמישים וָשש; הַאִם נועדתי להאריך ימים יותר מֵאָבִי אשר שישים-וְחמש היה יום הולדתו האחרון? לא מצליחה לשחזר מתי וְאיך הִתְחִילָה אולי לְהִתְפּוֹגֵג, וַדַּאי לִקְהוֹת, הַכְּמִיהָה הצורבת לְהֵאָסֵף אֶל חמשת מֵתַי. זוכרת אֶת עצמי נכספת אליהם. לא זוכרת מתי נֵעוֹר בי מֵחָדָשׁ הרצון לחיות, עֲדַיִן. לכתוב. לְצַיֵּר. לצחוק, יחד עִם הַבֶּכִי. לְהַזְמִין חֲוָיוֹת חדשות. הֲנָאוֹת, על אף סֵבֶל וּמצוקה – לְעִתִּים שֶׁל יקרים-לְלִבִּי, לְעִתִּים שֶׁלִּי, לרוב: בִּמעורבב, יחד. וּלְיַחֵל לְאִישׁ חדש, לשמוח איתו יחד

הַאִם נועדו לי עוֹד חיים, אור, שמחה

הַאִם נועד לי אִישׁ חדש

?

שלשום עֲדַיִן לא ידעתי בְּוַדַּאוּת, וַאפילו אתמול בבוקר אמרתי לְאנה כי אתה תּוֹרֶה לי היום אֶת הנכון; “אחרֵי עשר שנים כבר לא צריכים לעלות”, אמר נו”ן, וְעניתי: אני אף פעם לא הייתי צריכה, אני בְּכֹל פעם רציתי. מֵאתמול שָׁרָה בי חווה אלברשטיין אֶת “בשביל אל הבריכות”, וְהבוקר כאשר שוב, כמו בשנה שעברה, סירב אתר “נשמה” לתת לי גישה בַּמשתמש אותו פתחתי אז, בשנה הראשונה שנלקחתם שניכם – אתה, שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי שֶׁעָבַרְתָּ לעולם האמת היום לפנֵי שלוש-עשרה שנים עבריות, וַאחותי היחידה שלי חצי שנה אַחֲרֶיךָ – מתנגנת בי גרסה אישית, וְהמילים צירפו עצמן לוורד הלבן שֶׁהֶעֱלֵיתִי כמחווה
https://www.neshama.net/memorials/169877

אַף כִּי רחוק הָלַכְתָּ, לִבִּי נשאר איתךָ |  וַאֲנִי יודעת כִּי לא תחזור | וַאֲנִי אוֹתְךָ |  לָנֶצַח |  לא אֶשְׁכַּח  
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=752

וְשִׁבְרֵי פסוקים מִתּוֹךְ תְּהִלִים כז ארגו עצמם כִּתפילה פרטית שלי המלווה אֶת נר הנשמה הווירטואלי שֶׁהִדְלַקְתִּי בָּאֲתַר כעת, אומרת לך:  אֲהוּבִי-שֶׁלִּי, אוֹרִי וְיִשְׁעִי |  מָעוֹז-חַיַּי, אֶת-פָּנֶיךָ אֲבַקֵּשׁ |  כָּל-יְמֵי חַיַּי |  הנותרים כָּאן |  אַחֲרֶיךָ |  שלוש-עשרה שְׁנוֹת-אֶרֶץ אַחֲרֵי לֶכְתְּךָ |  מִכָּאן

אבל החיים כמסתבר אוחזים בי. מֵהַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר עִבַּדְתִּי וְרִכַּזְתִּי בקדחתנות וְאתמול שלחתי אֶת הַהצעה – עבודות שֶׁלְּךָ, אוֹר חַיַּי, וְגם עבודות שלי – לַתערוכה בסימן הַצֶּבַע הַכָּחוֹל שֶׁהִיא מֵכִינָה וְתֶאֱצוֹר באביב הקרוב, וְהיא לבסוף בחרה שתיים שלך, ארבע שלי; העבודות שלנו “משוחחות יחד בֵּין הַחַכְלִיל לַכָּחוֹל”, כתבתי לה. וְאז, עוֹד אמש, הִזְכִּירָה עַצְמָהּ אותה צִפּוֹר כְּחֻלָּה מֵחֹרֶף אַלְפַּיִם-וּתשע-עשרה, בְּציור דיגיטלי וּמילים לְבֹקֶר של תּוּגָה