בֵּין המילים שֶׁחָבְרוּ זו אל זו לקראת יום הולדתי שֶׁלִּפְנֵי-הַקּוֹדֵם, רואה כי כתבתי אודות הַקּוֹלָאז’ שֶׁהֶחְלִיט אז מִדַּעֲתוֹ-שֶׁלּוֹ לְהֵעָשׂוֹת בתהליך של קיטום וְהַכְלָבָה של פיסות מתוך יצירות שלי, כאשר מתוך הַחֲשֵׁכָה הַסְּמִיכָה שֶׁלאחר הִתאלמנוּתִי חזרתי לְצַיֵּר וְלכתוב פְּרוֹזָה וְגם שירה, יחד עם תצלומים שלי – אחד עכשווי בִּירושלים סמוך לאותו יום הולדת וְאחד מִשְּׁנַת אַלְפַּיִם-וּשְׁתַּיִם בחצר בֵּיתִי בְּגבעתיים: “… זאת הַפַּעַם אֵין לנסות לאחות אֶת חֶלְקֵי הפיסות לכלל מַרְאֶה שלם, כי הִתְרָאוּת כזאת לא אמיתית תהיה…”. וְהַפַּעַם כְּשֶׁחזרתי מֵהַמספּרה, אֵלֶיהָ הִגעתי סְפוּגַת מֵי גשם, הָאזעקה שֶׁהוּשמעה כְּרֶגַע לְאַחַר שֶׁירדתי מֵהָאוטובּוס וְחציתי את הַכְּבִישׁ מאיימת, וַאֲנִי אומרת לעצמי חֶרֶשׁ, “כבר מגיעה. יציבה וּבטוחה. נשארת יציבה”, וּבחרתי מִבֵּין הַתצלומים שֶׁגַּם הַשָׁנָה צִלֵּם אותי ליאור מִצוות הַמספּרה את הָאחד בו נקלט בְּעֵין הַמצלמה מַבָּטִי הַפּוֹנֶה פְּנִימָה; וְידעתי כי גַּם הַשָׁנָה, כמו בַּקּוֹלָאז’ים מֵהַשָׁנים הַקודמות, מתבקש עיבוד של צילום מִיּוֹם פתיחת הַתערוכה לְזִכְרוֹ הָאָהוּב של אלן שלי, וְגם אותה תזכּורת מֵ”אלבּום הַתינוקת” שֶׁהֵכִין וְשָׁמַר אבי, צילומים של אותה בת חמישה-חודשים, ניצוץ בְּעֵינֵיהָ וְחִיּוּכָהּ אומר תקווה; אבל גיליתי להפתעתי כי הַשָּׁנָה סרב הַקּוֹלָאז’ לכלול כל תזכּורת מִשמונה הַשָּׁנִים הַמאושרות בְּחַיַּי אותן זכיתי לחלוק עם אלן שלי, לא תמונה מֵחתונתנו וְלא תמונות מֵרִגְעֵי-בְּיַחַד אחרים של שְׁנֵינוּ; מִדַּעֲתוֹ-שֶׁלּוֹ הֶחְלִיט הַקּוֹלָאז’ לנוע מֵהַתינוקת של שְׁנַת אלף תשע מאות חמישים וּשמונה אל הָאלמנה הָעורכת “אייריש ווייק” לָאִישׁ שֶׁלָּהּ בַּשבעה בְּמרץ אַלְפַּיִם-וְאחת-עֶשְׂרֶה, בסיום אירוע פתיחה של רטרוספקטיבה שֶׁל הָאמנות שֶׁלּוֹ כְּשֶׁמָּלְאָה הַשָּׁנָה הָראשונה לְהֵאָסְפוֹ

תערוכה שֶׁלִּכְבוֹדוֹ כִּנְּתָה

LIFE IS FOR THE LIVING

וּמִשָּׁם לְדַלֵּג שלוש שנים אל פתיחת הַתערוכה הַמשותפת הָראשונה של שְׁנֵיהֶם, אותה אלמנה נפעמת כאשר תיאטרון ירושלים שב לְאָרֵחַ יצירות של הָאִישׁ שֶׁלָּהּ וְזאת הַפַּעַם לצד אֵלּוּ גם יצירות שֶׁלָּהּ-עַצְמָהּ

LOVE LIVES ON

וְעוֹד הָלְאָה אל קַיִץ אַלְפַּיִם-וְעֶשְׂרִים, בַּלּוֹבִּי הַיְפֵהפֶה של מלון ימק”א בִּירושלים, תחת תקנות-חירום-קורונה כֹּה מעטים הִגיעו לראות את הַתערוכה הַמשותפת הַשְּׁנִיָּה של אלן גרין וְאש”א הילה גרין

LOVE & LONGING OF SOULS

כבר חלף זמן נִכָּר – בעצמי לא זוכרת מתי לאחרונה, בעצם, אמרתי או כתבתי עד כמה אֲנִי משתוקקת לתערוכה משותפת שלישית של שְׁנֵינוּ; תערוכה שֶׁתְּקַדֵּם אוֹתִי עַל-פְּנֵי הַסְּפִּירָלָה אל הַשִּׁחְרוּר של שֹׁרֶשׁ-נִשְׁמָתִי שֶׁלִּי לְהִתְעַלּוּת שְׁלֵמָה של אוֹרוֹ הַגָּבוֹהַּ, אל מציאה של טעם בְּחַיַּי אַחֲרָיו; קוֹלָאז’ הַשָּׁנָה בָּחַר לְהַכְלִיב את הַתזכּורות מִשלוש הַתערוכות – הָרטרוספּקטיבה לְזִכְרוֹ של אלן שלי, וּשְׁתֵּי הַתערוכות הַמשותפות של שְׁנֵינוּ אשר, הֲרֵי חזרתי וְאמרתי וְכתבתי: באמצעותן חגגתי את חַיָּיו של הָאוֹר הַמופלא הַזֶּה, הודיתי לו על שֶׁבָּחַר לבוא אל חַיַּי וּלְהָאִיר אותם, וְלוּ לזמן כה קצר; חגגתי את אהבתנו – על פְּנֵי פיסות מתוך ציורים שלי, באותה הַשְׁרָאָה שׁוּמֶרִית שֶׁמצאה את דַּרְכָּהּ גם אל שורות שֶׁכְּמוֹ נכתבו דַּרְכִּי מֵהַכּוֹכָב שֶׁמֵּעֵבֶר לְכָאן, מילים אשר הַדְּרָקוֹן דּוֹבֶרֶת לָפֶנִיקְס שֶׁלָּהּ, בְּשָׂפָה אשר מישהי עֲלוּמָה בְּחֻבִּי פַּעַם ידעה, וְשכחתי. וַהֲרֵי כבר זמן רב מחכים בי שלושה סְפָרִים, מבקשים לראות אור שְׁנֵי סִפְרֵי שירה וְגם ספר פְּרוֹזָה. שָׁנִים לקח לי לשמוע את הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנֵּן לי אהובי שֶׁבְּכֹל מִשְׁכֵי הַחַיִּים בְּחַיֵּינוּ הַמשותפים וְאף מסר לי בִּיְדֵי שליחים מְהֵימָנִים לְאַחַר הִלָּקְּחוֹ: הַחַיִּים נועדו לחיות אותם וְלאהוב בהם. לְהַעֲנִיק אהבה וּלְקַבֵּל

וַהֲרֵי כבר הִגעתי לבקש לי איש לחלוק איתו את הַשָּׁנִים שֶׁעוֹד נותרו לי, שֶׁעוֹד נותרו לו, עד אשר נשוב בָּעֵת הַנכונה אל הַמחכּה לנו בָּאֵיןמֵמַד

מתי הִשתתקוּ הַבַּקָּשׁוֹת? כבר זמן נִכָּר שֶׁאֵינִי שומעת אותן. תשע מאות וְשישה ימים מחרישים את בַּקָּשׁוֹתַי. אש וְדם וּדמעות, צער וּכאב וְחרון, וְאֵימָה גדולה מאוד, וְהָרַע הִנֵּה הולך וּמתעצם כבר שלושים וְאחד ימים. איך יכולה אישה לשמוע את בַּקָּשׁוֹתֶיהָ שֶׁלָּהּ-עַצְמָהּ בָּרַעַשׁ הַמחריש הַזֶּה, של אֵימָה וּכאב, של צער וְחרון? אולי הַקּוֹלָאז’ הַפַּשְׁטָנִי הַזֶּה, תִּפּוּרָיו מתריסים כנגד כל ניסיון טִשטוּש, מבקש לְהַזְכִּיר לי: הַתערוכה הַשלישית הֲרֵי כבר הוֹדיעה לי את שְׁמָהּ וְאולי (כנראה?) עֲדַיִן מְחַכָּה לְהִתְמַמֵּשׁ; הַסְּפָרִים כבר רמזו לי את שְׁמוֹתֵיהֶם וְאולי (כנראה?) עֲדַיִן מְחַכִּים לְהִתְמַמֵּשׁ; הָאִישׁ הַמיועד לִשְׁאֵרִית חַיַּי, שֶׁאֲנִי מיועדת לִשְׁאֵרִית חַיָּיו, אולי כבר מבקש לַחֲבוֹר אֵלַי, למצוא איתי נחלה. גם הַשָּׁנָה מצרפת ל”פוסט יום ההולדת” את נתראה בגלגול הבא של רביד פלוטניק  וְיאיא כהן אהרונוב. כמו הַקּוֹלָאז’, שורות הַשִּׁיר הַזֶּה אולי (כנראה?) עֲדַיִן אומרות לי: אינשאללה תמצאי לך נחלה | תמריאי אל מעבר לחלל | כי גם הסוף הזה הוא התחלה | נתראה בגלגול הבא