חֲלוֹמָהּ של הַצִּפּוֹר הַסְּגֻלָּה

ביום 24.11.10 ציירתי, וכתבתי: אל חלומהּ של הַצפּוֹר הסגולה נִקראוּ וּבָאוּ כל החיות מהמדף בכוננית הספרים שלנו, אֲהוּבִי. הפילים שֶׁלְּךָ הִתערבּבוּ עם פִּילוֹתַי, והצבי מצא את בחירת לִבּוֹ. הקפה השחור עזר, הֵעִיר הינשוף שֶׁלְּךָ לתגליף האריה באבן שמצאתָ והתעקשתָ להציב בסלון, נודדת עם עֲצֵיךָ שבעציצים איתנו מדירה אל דירה. הָעֵצִים התאוששו פְּלָאִים. אבל תמשיכי לדבּר איתם, ולהפציר בהם לִחְיוֹת, לְזֵכֶר אַהֲבָתוֹ, מְזַמֶּרֶת סגולת הכּנף בַּחֲלוֹמְךָ. ואת חלומותַי אתה שָׁב וּמַשְׁכִּיחַ ממני לפני הִתְעוֹרֵרִי, שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי. מֵגֵן הוא ושוֹמֵר עָלַיִךְ, הרֵי גם אַתְּ יודעת זאת, אומרת לי הַלֶּהָבָה הסגולה. הס, אתה אומר לה. אַתְּ יודעת שאסור לגלות

ביום 16.5.11 “קטמתי” פיסה מהציור, וכתבתי: ואת הציור כולו ציירתי עוד בנובמבר. למילים אחרות. ואחר כך קטמתי ממנו את הפיסה הזאת שלא התחברה מֵאז. ואני פיסות ונתזים שהתפזרו כבר, וחוטֵי מילים אוחזים את הרֶסֶס ומטעים את רואיי לחשוב כי עוד שלֵמה אני, ולא כך הוא

והוספתי: ואת העיניים מחלום הציפור הסגולה הרי חתכתי החוצה אז לאייר את השיר שלה שכמו כתב אותי אליךָ, וכמה השתאינו שתינו כשנוכחנו; אבל אתה כבר מעבר לתנועת הזמן ואולי חייכתָ, שָׁקֵט  וזך כמו בַּשׁוּרוֹת שלה ורק אני מתערבֶּלֶת במעמקֶיךָ, לרגע נִשּאת על מֵימֵיךָ ושבה וצוללת בָּם