חֲלוֹמָהּ של הַצִּפּוֹר הַסְּגֻלָּה

ביום 24.11.10 ציירתי, וכתבתי: אל חלומהּ של הַצפּוֹר הסגולה נִקראוּ וּבָאוּ כל החיות מהמדף בכוננית הספרים שלנו, אֲהוּבִי. הפילים שֶׁלְּךָ הִתערבּבוּ עם פִּילוֹתַי, והצבי מצא את בחירת לִבּוֹ. הקפה השחור עזר, הֵעִיר הינשוף שֶׁלְּךָ לתגליף האריה באבן שמצאתָ והתעקשתָ להציב בסלון, נודדת עם עֲצֵיךָ שבעציצים איתנו מדירה אל דירה. הָעֵצִים התאוששו פְּלָאִים. אבל תמשיכי לדבּר איתם, ולהפציר בהם לִחְיוֹת, לְזֵכֶר אַהֲבָתוֹ, מְזַמֶּרֶת סגולת הכּנף בַּחֲלוֹמְךָ. ואת חלומותַי אתה שָׁב וּמַשְׁכִּיחַ ממני לפני הִתְעוֹרֵרִי, שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי. מֵגֵן הוא ושוֹמֵר עָלַיִךְ, הרֵי גם אַתְּ יודעת זאת, אומרת לי הַלֶּהָבָה הסגולה. הס, אתה אומר לה. אַתְּ יודעת שאסור לגלות

ביום 16.5.11 “קטמתי” פיסה מהציור, וכתבתי: ואת הציור כולו ציירתי עוד בנובמבר. למילים אחרות. ואחר כך קטמתי ממנו את הפיסה הזאת שלא התחברה מֵאז. ואני פיסות ונתזים שהתפזרו כבר, וחוטֵי מילים אוחזים את הרֶסֶס ומטעים את רואיי לחשוב כי עוד שלֵמה אני, ולא כך הוא

והוספתי: ואת העיניים מחלום הציפור הסגולה הרי חתכתי החוצה אז לאייר את השיר שלה שכמו כתב אותי אליךָ, וכמה השתאינו שתינו כשנוכחנו; אבל אתה כבר מעבר לתנועת הזמן ואולי חייכתָ, שָׁקֵט  וזך כמו בַּשׁוּרוֹת שלה ורק אני מתערבֶּלֶת במעמקֶיךָ, לרגע נִשּאת על מֵימֵיךָ ושבה וצוללת בָּם

עוֹלָם נְגוֹהוֹת OLAM NEGOHOT

Any attempt on my part to translate the phrase that imposed itself on both a quadriptych and a triptych I painted on different occasions, and on three poems that arrived together one day, would fail to convey all meanings touched by Jewish Kabbalah as well as those pertaining to the conversation still held over different planes of existence, beyond Life and Death

As OLAM is so much more than “world” and NEGOHOT entails so much more than “brightness” or mere “lights”, the phrase is presented here simply transcribed into English

Both paintings were shown in an exhibition held in Jerusalem Theater in 2014

הטריפטיך עוֹלָם נְגוֹהוֹת (בְּזָהָב) וכן שְׁנֵי הַפָּנֶלִים העליונים מתוך הקוואדריפטיך עוֹלָם נְגוֹהוֹת, אשר צוירו בהזדמנויות שונות, הוצגו בתערוכה בתיאטרון ירושלים בשנת 2014








חלום שְׁעוֹן הצְּבָעִים

ביום 15.12.10 ציירתי, בעיקר פחם, ורק הספרות שעל פני לוח-השעות בעפרונות דיו צבעוניים; והעליתי בפייסבוק, כבר ב”דף ההמשך”, אחרי שסגרו את הדף של אלן שלי, וכתבתי: ג’וני מיטשל שרה עכשיו “קְרָא לה גרין…”, חוזרת ומשמיעה ברצף. “והחורפים לא יוכלו לְעַמְעֵם אותהולעיתים יהיה צער“… החלומות הישָנים כל כך חוזרים אליי אחרֵי כל השנים האלו, אֹשֶׁר שלי שֶׁאָבַדְתָּ לי מכאן, מתערבְּבִים עם גַּעְגּוּעַי אליךָ. ציירתי אותךָ בעתידךָ, ציירתָ אותי בהווה שלא היה של שְׁנֵינוּ. קוד הצבעים של השעון מפגיע בי לזכור; ובחלומי שמאז את פָּנֶיהָ, מִצחהּ נוגע ברצפה וּשְׂעָרָהּ כהה ארוך בּוֹכָה את אובדנךָ, לא ראיתי

כתבתי ביום 15.5.11: בחמישה עשרה בדצמבר חזר אליי קוד הצבעים של השעון שמִפַּעַם, בלתי מפוענח, התעקש מולי. לא זוכרת אחרי שנים רבות כל כך שעברו. בתווך הביט בי חלומנו שלנו, אהובי. קווי הזמן מתערבבים, והמרחב חתוך, משוסע כמוני
ביום 26.6.12 ‘קטמתי’ חלק מהציור, וכתבתי: אבל כשראיתי את ‘זה’ – ה’חיתוך’ הזה – שכאן עכשיו, ‘זה’ כבר לא ביקש הסברים. מה יש עוד לומר
FOCUS ON US
על שנינו
לא ‘כאן’, לא ‘עכשיו’, אבל – ביחד

קטע מתוך ציור מיום 15.12.10. פחם יחד עם עפרונות דיו צבעוניים, וגם צבעי גיר. כאן – רוב החלק שבפחם עם נגיעות זהב וכסף



אש”א הילה גרין אמנות ומילים

אש”אאלמנתו של אלן, אחותה של אורית – בְּאותם ראשֵׁי תֵיבות

כותבת שירה וּפרוזה, וּמציירת; מספֶּרֶת על מֵתַי שֶׁאיתי, עדיין

הורַי וַאֲחוֹתִי היחידה וְהאיש שֶׁלְּתָמִיד אֹהַב

וְכך כנראה עוד מדבֶּרֶת איתם, עדיין
בַּפייסבוק – “הדף הפרטי” וְ”דף האמן” – שלי, וְ’כָאן’ בַּבְּלוֹג בַּאֲתָר זה

The Hebrew Aleph-Shin-Aleph abbreviate both Alan‘s widow and Orit‘s sister, my Dead who are still with me. Under the artist name ASHA I draw and paint and write poetry and prose through which I speak of them, and thus probably still speak to them